מזל טוב אחי הקטן

ב-31 במרץ, היום האחרון בחודש, שנת 1942, אמי נלקחה לבית היולדות . התקרב הערב ואבי התחיל להתפלל בהתלהבות, בבקשה לאלוהים שבנו יולד עוד היום, לפני חצות. ואכן, נולד שמעון זמן קצר לפני חצות. כאשר שאלו את אבי מדוע היה לו חשוב כל כך שייולד דווקא באותו היום, גילה  שפחד שבנו יולד בראשון לאפריל, כאן בדיחה.

במלחמת העולם השנייה, בזמן  רדיפות הנאצים. היינו מוסתרים בכפר קטן באיטליה, ריוואלטה, אצל משפחה של איכרים. לפעמים הגרמנים היו באים לכפר לחפש יהודים,. מישהו הייה תמיד מזהיר אותנו ואנחנו היינו מסתתרים בכרמים, שוכבים על הארץ בים השיחים הנמוכים. היה חשוב לשמור על השקט. הפחד היה ששמעון, שהיה בסך הכל בין שנתיים, יוציא קולות, או יבכה.

שמעון הקטן, שבדרך כלל הייה מלא חיים ופיטפוטים, כאילו הבין את המצב ואף פעם לא הוציא ולא הגה מין הפה.

בפעם אחרת, כאשר אף אחד לא הצליח להזהיר אותנו, הורי שלחו את הילדים החוצה, לשחק, במחשבה שאם יתגלו, לפחות הילדים יישארו בחיים. במזל הגרמנים לא חפשו בביתנו, וכאשר עברה הסכנה והילדים חזרו הביתה. שמעון הקטן -  שראשו היה מלא תלתלים  -  סיפר בגאווה: "חייל גרמני אחד ליטף את ראשי וקרה לי "ריצ'ולינו" (תלתלון)". "פפוי – צעק אבי – , מיד לשטוף לו את הראש" ושמעון, שציפה להתפעלות, נשאר עם פה פעור.

וכך עובר הזמן, האח הקטן שלי…..   גדל וגדל …..  וגדל עוד והקים משפחה ….. והנה, עכשיו הגיע לגיל הזהב ….

מזל טוב, אחי, הקטן , אני מאחלת לך עד 100 כמו 20

ביאנקה